על בגידה הריון ואהבה

הפעם הסיפור הוא על בגידה הריון ואהבה, כל אותם אלמנטים שמרכיבים את הדרמה האנושית.

הפעם היא נכנסה ללשכתי בהליכה זקופה ובוטחת, שונה לחלוטין מפגישתנו האחרונה שהותירה בי את רישומה.

מעניין איך אנו מצליחים לתייג ולשמור בזיכרוננו פרטים ביחס לאנשים שאנו פוגשים, הרהרתי כשהתישבה מולי. זכרתי את ניצוץ הבהלה שהיה בעיניה בעבר שעדיין נותר ממנו רמז קלוש.

זכרתי היטב את ידיה בעלות האצבעות הדקות והמטופחות. בכלל, מעניין להסתכל על ידיים הן מלמדות המון. עתה נחו אצבעותיה על קצה השולחן, מקרינות שלווה גדולה, שונות לחלוטין מהאצבעות שזכרתי. אז, היו אצבעותיה שלובות כה חזק עד שפרקיהן הלבינו מעוצמת הלחץ.

"את לא מזהה אותי", שאלה, ספק אומרת ספק שואלת, "כמעט ולא" השבתי, "כפי שאת נראית היום קשה לזהות אותך 6 שנים עברו מאז". חיוך קטנטן בצבץ בשולי שפתיה על בגידה הריון ואהבה "את בטח שואלת למה אני כאן?"

על בגידה הריון ואהבה – הכל כתוב

"אני לא שואלת, אני יודעת הרי הכל כתוב מי כמוך יודעת", השבתי והתבוננתי בה בחיוך. "התחתנת בגיל 32, בדיוק כפי שאמרתי לך בפעם הקודמת. גיל 33 מצביע על הריון וילדה שאת מחוברת אליה בלב ונפש. גיל 35 מצביע על ילד נוסף ועל מהפך כלכלי ששינה את חייך לטובה ומאז החיים מאירים לך פנים".

קשה היה להתעלם מהבעת התימהון שעלתה על פניה כשאמרה: "האמת, אני לא יודעת אם אני צריכה להיות מופתעת. בכל פעם שהדברים הסתדרו נזכרתי בך, חייכתי וסימנתי עוד 'וי' – ועדיין אני מופתעת".

"גם אני מופתעת" השבתי, "מופתעת כל פעם מחדש מעוצמת מספר תעודת הזהות שלכאורה, הוא מספר אקראי שמוצמד לנו בשעת לידתנו אך, לאמיתו של דבר הוא כספת הטומנת בתוכה בפרטי פרטים את כל חיינו.

כשאמרתי "בואי נמשיך", חזר לפתע אותו ריטואל שזכרתי מפגישתנו לפני 6 שנים. היא שילבה את אצבעותיה בחוזקה, פירקי אצבעותיה הלבינו והבהלה שבה לעיניה.

במבט יציב הסתכלתי עליה ואמרתי: "גיל 38' גילך העכשווי, מציין אהבה צדדית והריון. את בהריון אבל… את חוששת את לא יודעת בוודאות ממי ההריון?"

הבהלה בעיניה גברה כשהשיבה בקול חרישי: "נכון, מה יהיה?"

על בגידה הריון ואהבה – לא! לא הוא!

"מה יהיה? שאלה טובה. הכל נתון כרגע להחלטתך", השבתי. "בתעודת הזהות שלך אין מספר המצביע על גירושים זאת אומרת: הכל פתוח, תרצי תמשיכי עם האיש לצידך שאוהב אותך ומצפה לילד נוסף או, שתבדקי עם המאהב שאינך מאוהבת בו, מה הוא אומר?".

תשובתה, לאחר היסוס קל, הפתיעה אותי: "בדרך אלייך צלצלתי אליו ושאלתי אותו מה יהיה אם אכנס להריון…תשובתו הייתה…'לא איתי'!".

"ותשובתך?", שאלתי כשאני מישירה אליה מבט.

"לא!… לא הוא…!", השיבה בקול יציב האצבעות, האצבעות היו רפויות.