השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות. הוא ישב שם מחוייך על הספה. משני צידיו ישבו נשים שציחקקו יחד איתו. לכאורה לא היה שום דבר חריג בסיטואציה הזו, אלמלא היה זה ערב בנות שאליו הוזמנתי לדבר על נומרולוגיה. המיקום: פרויקט של דיור מוגן, יוקרתי מאד במרכז הארץ. למרות זאת, לא היה שום דבר מפתיע בנוכחותו של הגבר הזה, גם אם זה היה "ערב בנות". להיפך, הוא נראה במקום הטבעי ביותר שלו, לא פחות מאשר הנוכחות של תרנגול גאה בלול תרנגולות.

בכל זאת, שאלתי מיד עם כניסתי לחדר, "מה אתה עושה פה, חשבתי שזה ערב נשים"?

הגבר המבוגר, קם בשרמנטיות ושלח לעברי חיוך ממיס. מולי עמד גבר שכאילו יצא מרומן רומנטי של תחילת המאה ה-20. שמור ובמצב נפלא.  שום דבר לא הסגיר את גילו האמיתי. אבל למרות שהוא נראה בן לא יותר מ-70, ניחשתי שהוא מבוגר יותר.

בתנועה תיאטרלית, הוא קד קלות לעברי, תוך שהוא מסיר את כובע הבארט הצרפתי שחבש. שיערו הכסוף והארוך. הלבוש, ז'אקט אלגנטי, הכובע והשפם הדקיק בנוסח האמפרי בוגארט, השלימו מראה של ג'נטלמן מהדור הישן.

"זה חיוך מרוצה, כמו של שועל שנקלע ללול תרנגולות", ציינתי לעצמי, "הוא מפעיל עלי את החיוך כמעט בלתי מודע, כמו מכשיר לכיבוש של נשים", חשבתי. ואכן, קשה היה שלא להיות מוקסם ממנו.

"באתי, כי אני אוהב נשים – ונשים אוהבות אותי", אמר. החיוך שלו התרחב ושדונים קטנים קיפצו בתוך אישוני עיניו. "חוץ מזה", אמר ולקולו התגנבה נימה פלרטטנית, "שמעתי שאת באה וחשבתי שיהיה מעניין".

"עכשיו אני כבר בטוחה שיהיה כאן מעניין", צחקתי אליו. ואכן הערב היה מאד מעניין. לא מעט בגללו. בעצם, רק בגללו.

"טוב, בואו נתחיל", אמרה בעלת הבית אחרי שעה קלה, "כולנו כאן דיירות בפרוייקט – וגם הוא", חייכה לעבר הג'נטלמן ואחר-כך הנידה בראשה לעברי, "הזמנתי את שרונה הנומרולוגית, ששמעתי עליה כל כך הרבה ואני חושבת שיהיה לנו ביחד ערב מעניין".

כל המוזמנות הביטו בי ולפתע תשומת הלב שלהן הוסטה מן הג'טלמן השרמנטי, אלי.

השועל בלול התרנגולות – חיים עם זיקוקין דינור

כדרכי, הסברתי בכמה משפטים מהי נומרולוגיה ואת השיטה המיוחדת שלי לניתוח נומרולוגי, ניתוח של מספר תעודת הזהות – שהוא למעשה צופן מורכב שבו כתובים כל מהלכי החיים של האדם. לאחר מכן התחלנו להשתעשע במספרים. פניתי תחילה אל לימור, אשה יפה, בשנות ה-50 המאוחרות שלה.

חייכתי אליה, "את מרשה לי לדבר בחופשיות"?

"כן בוודאי", השיבה מיד.

"תראי, המספרים שלך מראים שהיו לך חיים פעילים מאד… חיי אהבה, אני מתכוונת", אמרתי, "היו לך בחיים כמה רומנים גדולים וסוערים, עם המון זיקוקים מסביב".

לימור חייכה ולא אמרה דבר, אבל אפשר היה לראות בעיניה איך הסקרנות שלה עולה. "אבל", המשכתי, "מה שיותר מעניין, זה שגם עכשיו את לא ממש נזירה קתולית".

הנשים מסביב פרצו בצחוק וגם לימור חייכה, "מה, את יכולה לראות גם מה אני עושה היום…"?

"ודאי", אמרתי, "רוצה לשמוע עוד"?

"זה מסקרן", השיבה, "אבל אעצור אותך כשארצה, אוקיי"?

"ודאי", אמרתי, "רואים במספרים שלך שבגיל 58 התאהבת במישהו. הקשר הזה ממש חזק. את מאוהבת חזק מאד לימור…"

"טוב, אני חושבת שנסתפק בזה", אמרה לימור וחייכה שוב, במבוכה מסויימת.

מזווית העין ראיתי שהג'נטלמן הקשיש מביט בי בסקרנות גדולה שאפשר היה לזהות בה דריכות, למרות החיוך שהיה קבוע על שפתיו. "ומה איתך?", פניתי אליו, "אם אתה כבר בערב בנות, שנבדוק את המספרים שלך?"

הוא נראה מופתע אבל נענה מיד לאתגר. "אין בעיה! זה המספר שלי, את רושמת?"

רשמתי. "מעניין", אמרתי לעצמי, "לפי המספר הוא לפחות בן 85, הרבה יותר מהמראה החיצוני שלו". נראה שהוא הבין מיד, מאחר שאמר בחיוך רחב, "כן,  נולדתי הרבה לפני קום המדינה".

השועל בלול התרנגולות – התחלות מוקדמות…

בחנתי את המספרים שלו והבטתי בו. "אני רואה כאן שיש לך נפש רומנטית".

"נו, בשביל זה לא צריך להסתכל בתעודת הזהות, מספיק להסתכל עלי", אמר ופרץ בצחוק רועם.

"אתה לגמרי צודק, אבל זה גם כתוב ברור מאד בתעודת הזהות שלך. מה שאני רואה זה שקריירת האהבה שלך התחילה כבר בגיל צעיר מאד…אתה ממש, אבל ממש, שובב…"

הוא הביט בי בהפתעה מסויימת. "נו, נראה אותך, מתי התחלתי…?"

"לפי מה שאני רואה, היה לך רומן כבר בגיל 12-13 ויתכן שעם בחורה או אשה הרבה יותר מבוגרת ממך…"

החדר השתתק לגמרי. יכולתי לראות איך עיניו מתרחבות בהפתעה. כדי לא להביך אותו, המשכתי. "אני רואה גם שאתה אדם מאד יצירתי, אתה עוסק כנראה במוסיקה, או יותר בטוח, בציור".

הג'נטלמן הקשיש היה עכשיו ממש מופתע. "כל זה את יודעת רק מהמספרים? זה נכון. יש לי כאן סטודיו לציור וכל החיים הייתי צייר, היו לי אפילו כמה תערוכות גדולות גם בארץ וגם בחו"ל. כל הכבוד!".

חייכתי אליו. "אני יכולה לחשוף עוד סודות שלך…?"

הפעם היה היסוס קל בקולו "כן, אבל בלי שמות", חייך.

"הסטודיו לציור שלך הוא גם קן האהבה שלך… וזה משהו שתמיד היה. הנשים הרבות שציירת בעירום לא נשארו רק על בד הציור. רבות מהן נכנסו גם למיטה שלך".

"כן, זו אחת ההטבות של המקצוע הזה", השיב הג'נטלמן בחיוך שובב.

"גם עכשיו הסטודיו הזה שלך פועל עם אותה הצלחה, לפי מה שאני רואה. ומה שאני רואה שממש עכשיו, בתקופה הזו יש בחיים שלך שתי נשים, במקביל…".

גם כשהסתכלתי בו ישירות, יכלו העיניים שלי לקלוט במבט מהיר, תנועה מהירה של אי-נוחות, לא רצונית, של ראשה של לימור. בשורה השניה של הנשים רשמתי לעצמי תנועה דומה אצל אשה יפה, אדומת שיער, שעד לאותו רגע הקשיבה במבט משועשע.

"טוב", אמרתי, "אני חושבת שנסתפק במה שגילינו עליך", חייכתי אל הג'נטלמן. הוא עצמו כבר לא ממש חייך.

"מה איתך?", פניתי אל אדומת השיער, "תרצי שאסתכל על המספרים שלך?"

האשה כמעט קפצה ממקומה, "לא, לא תודה, האמת היא שאני חייבת ללכת, אני חושבת שהשארתי משהו על האש", אמרה. לא יכולתי שלא להבחין במבט רושף שנשלח לשבריר שניה לעברה של לימור, בזמן שאדומת השיער מיהרה לזנק לעבר הדלת.

הערב נמשך וחלף במהירות, ככה זה כשנהנים. ליד הדלת המתין לי הג'נטלמן. "יש לך פנים מאד מעניינים. הייתי מעוניין מאד לצייר אותך. אולי תבואי אלי לסטודיו…?".

"יש לך כבר מספיק תרנגולות בסטודיו הזה שלך!", השבתי ופרצתי בצחוק גדול.